היימן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעתו של מר אליהו היימן יליד 1946 (להלן: "התובע") לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 27.5.2010 עת שנהג ברכב ואוטובוס פגע בו מאחורה (להלן :"התאונה"). הרכב היה מבוטח על ע"י כלל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

ד"ר מיכאל מילגרם מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% תוך שהוא מייחס שני שליש מנכותו של התובע לתאונה.

לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 2.7.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 28.4.13 העיד התובע עצמו. הסיכומים הוגשו בכתב על פי בקשת ב"כ הנתבעת המלומד, כאשר התובע הגיש את סיכומיו ביום 11.8.13 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 19.8.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען שביום התאונה, עת שנסע התובע ברכבו פגע בו אוטובוס מאחורה. ממקום התאונה הופנה התובע לבית חולים "אסף הרופא", לאחר ששוחרר התובע מבית החולים, המשיך במעקב טיפולי.

התובע נבדק ע"י ד"ר מיכאל מילגרם מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 37(5)ד' לקובץ תקנות המל"ל, כאשר 1/3 מיוחסת למצב קודם.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו וכאביו של התובע, שכן הוא בעל עבר רפואי, ואף יש לו נכות קודמת, לה יוחס שליש מנכותו של התובע.

דיון והכרעה

לאחר המצאת אישור משרד הרישוי בעניין רישיון התובע במועד התאונה ומשאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

ד"ר מיכאל מילגרם מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30%, אשר מתוכם ייחס שני שליש לתאונה, דהיינו, העמיד את נכותו של התובע בשיעור של 20%.

ד"ר מילגרם לא זומן לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי. אינני סבור כי עמדה בפני המומחה הרפואי תשתית לקביעת נכות כפי שב"כ הנתבעת המלומד טוען, ובהתאם לכך ולאור שאר הראיות לא ראיתי לסטות מקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה הרפואי קבע את שקבע בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניו, התרשמתי כי מסקנתו של המומחה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

משכך אני מקבל את הנאמר בחוות דעתו, וקובע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 20 %.

התובע לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה והפניית הנתבעת לאמור בקביעת המל"ל בסעיף 7 לסיכומיה תמוהה בעיני שכן קביעה זו אינה מחייבת בתיק הנדון.לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובע תהא בגובה 20%.

אי לכך, הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובעת תהא בגובה 20%.